פרסום תגובה
ההודעה שלה את/ה מגיב/ה:
פורסם ע"י: צבי הרש on 05-27-2006 19:00 PM
נושא: על העיר סטרוז'יניץ עיר הולדת אבי ואמו לפני המלחמה
הודעה:

העיר תחת שלטון האוסטרי-הונגרי.chemas-microsoft-comSurprisefficeSurpriseffice" />>>

סטרוזינץ הייתה העיר הצעירה ביותר בין ערי חבל בוקובינה בעת שלטון האוסטרו- הונגרי. קיימת עדות  כי כבר במחצית המאה ה-17 הייתה בה נוכחות יהודית.>>

הקהילה נוסדה בשנת 1859. סמוך לשנה זאת התיישב בה  היהודי הראשון שקבל רשיון מקיסר אוסטריה לרכוש אחוזות בסביבת העיר ונכסי דלא  ניידי בתוך העיר. בעיר השתקעו חנוונים ובעלי מלאכה יהודיים ,סנדלרים, חייטים, נגרים, וכיו"ב.  במרוצת השנים התווספו גם בעלי מקצוע חופשיים, רופאים  עו"ד ,שופטים ופקידי ממשלה יהודיים.>>

לאחר קבלת האשור של שלטונות האוסטרים על יסוד הקהילה הוקם ועד הקהילה הראשון שמנה 16 חברים  והרב ר' שמחה גינסבורג  ז"ל  שימש כרב העיר עד פרוץ מלה"ע  ה-1. באותה עת הוקמו גם המוסדות הנדרשים לצורכי פולחן  וחנוך דתי וגם לחנוך כללי מודרני.>>

בשנת 1870 נרכשה חלקת אדמה ועליה הוקם בית העלמין, עד אז קברו יהודי סטרוזינץ את  מתיהם באחד הכפרים הסמוכים לעיר הצעירה.>>

סטרוז'יניץ הוכרזה כעיר בצו מלכותי של הקיסר פרנץ-יוסף בשנת 1898 לרגל יובל  50 שנה למלכותו. זאת, הודות להשפעתו ותבונתו הרבה  של ד"ר איזידור כץ היהודי אשר כיהן בתפקיד ראש העיר למעלה מ-20 שנה. בו זמנית מילא, ד"ר כץ, תפקיד נוסף כיו"ר הקהילה הנקרא Kultus President בשפתם ועשה רבות למען גידולה המספרי וחיזוקה החינוכי והתרבותי. בזמנו, קיבלה העיר תנופת התפתחות גדולה ומודרניזציה רבה, בין המפעלים שהוקמו הם: תחנת חשמל עירונית,  רשת  מים  מרכזית, קווי תיעול לביוב תת קרקעיים  שהותקנו לבתים ורחובות העיר. כמו כן, נבנה בית מרחץ מודרני ששירת את  כלל אוכלוסיית העיר. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה עם פלישת הרוסים לתוך חבל בוקובינה נאלצו רוב יהודיה וביניהם יהודי סטרוזינץ להתפנות לתוך צ'כיה ואוסטריה בעזבם את  בתיהם ורכושם מפחד הפולשים. ביניהם נסוג גם  ד"ר איזידור כץ  שחזר אליה רק בשנת 1918 כשהוא עייף וחולה ורק ממיטת חוליו יכול היה לעקוב על  המתרחש ב-"שטייטל" שכל כך טרח  למענו. בחודש נובמבר 1919 החזיר נשמתו לבוראו והובא למנוחת  עולמים  כשמלווים  אותו כל בני העיר והסביבה. עם קריסתה של הקיסרות האוסטרו- הונגרית  וסיפוחה  של בוקובינה  לממלכה הרומנית  הסתיימו החיים הליברליים והשוויון האזרחי עבור יהודי חבל בוקובינה אשר התקיים תחת שלטון האוסטרו- הונגרי.>>

                                 >>

תחת  שלטון  רומניה  1919 - 1940 >>

לאחר סיפוחה  של  בוקובינה לרומניה בשנת 1919  חלו שינוים  לרעת האוכלוסייה היהודית. מלחמת העולם הראשונה שינתה את מפת רומניה  וסיפקה לה את  השאיפות הלאומיות המסורתיות. מרוסיה סופחו אליה בסרביה, מהקיסרות האוסטרו-הונגרית  בוקובינה וטרנסילבניה ואת דוברוג'יה מבולגריה. בזה הגדילה רומניה את שיטחה הטריטוריאלי בשליש. לאחר אשור הסיפוח  ע"י ועידת  השלום כינתה  עצמה רומניה הגדולה, ובשפתם Romania Mare . נציגי ועידת  השלום בפריס, כנציגי ועידת השלום בברלין בשנת 1878, תבעו מנציגי רומניה  בפריס  לחתום על אמנה  אשר תבטיח זכויות המיעוטים.  לאחר ניסיונות רבים  להערים ולהתחמק  הגישו ארבע המעצמות- ארה"ב, אנגליה ,צרפת ואיטליה אולטימטום לרומנים לפיו באם  עד לתאריך שנקבע  לא יחתמו  על אמנת השלום כפי שהוכנה ,ינתקו  יחסיהם עמה. ב-20 לדצמבר 1919 תחת מחאות  ובלית בררה חתם נציג  רומניה בשם ממשלתו על האמנה שכללה סעיף זכויות למיעוטים = ליהודים והתאזרחותם שאושררה בשנת 1923 בחוקה הרומנית.>>

סיפוח  המחוזות לממלכת רומניה הביאה  עמה תוספת של כ- חצי מיליון יהודים שחיו במחוזות אלה מדורי דורות, במיוחד בוקובינה שנשלטה ע"י אוסטריה כמאתיים שנה. אוכלוסייתה של בוקובינה הייתה רב לאומית. במשך דורות התיישבו בה רוטנים (אוקראינים), רומנים, פולנים, גרמנים, שוובים ,צ'כים ויהודים. כל זאת  בעידודה של ממשלת אוסטריה הקיסרית שהייתה מעוניינת  ליישב חבל ארץ זה  בגורמים  נאמנים ואוהדי השלטון,  שחיו בהרמוניה, שכנות טובה, יחסי עבודה ומסחר תקינים עם שכיניהם היהודיים.>>

תוך מספר שנים לאחר הסיפוח הצליחו המפלגות האנטישמיות המקומיות להפיח בקרב האוכלוסייה שנאה, פירוד והסתה פרועים נגד שכניהם היהודים אשר הלכו וגברו בסוף שנות העשרים וביתר שאת בתחילת  שנות  השלושים עם עלותו של הצורר בגרמניה ומפלגתו הנאצית. אז, קבלו גם המפלגות הפשיסטיות לגיטימציה לפעילותם וליציאה מתנאי מחתרת לפעילות גלויה. >>

ביזמת המפלגות  והסכמת הממשלה  חוקקו חוק דרקוני שהיה מכוון אך ורק נגד סוחרים יהודים  שמטרתו למוטט כלכלית המסחר הזעיר שהיה מנוהל ברובו ע"י היהודים.>>

חוק זה נקרא  "המהפך" ובשפתם-Convertare .  החוק אפשר לפרוס את חובו של האיכר החייב כספים לסוחר יהודי לתקופה של 30 שנה מבלי שיצטרך לשלם ריבית או שיתאפשר לגבות החוב בצורה מהירה יותר ולפי התנאים שסיכמו  הצדדים  בעת עשית העסקה. החוק נכנס לתוקפו בשנת 1930 בתקופת המשבר הכלכלי הגדול וזה הביא להרס אלפי סוחרים יהודיים ופשיטות רגל.>>

מצב זה  לא פסח גם על  סטרוזינץ עליה ברצוני להמשיך לספר ->>

אוכלוסיית העיר מנתה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה כעשרת אלפים תושבים,מתוכם היו כחמשת אלפים יהודים, שעסקו במסחר, במלאכה ובמקצועות חופשיים, רופאים ,רוקחים, מהנדסים, עו"ד וכיוב'. חיי הקהילה היו מאורגנים בצורה נאותה והמשיכה  בניהול  מוסדותיה כבעבר במסגרת המועצה הדתית ה-KultusGemeinde אשר מתפקידה היה ניהול כל  ענייניה הכספיים, הארגוניים והדתיים-פולחניים של הקהילה.>>

בראש המועצה עמד נשיא Kultus President, והמועצה מנתה 15 חברים אותם היו בוחרים  מתוך פרנסי העיר בתי-האב אשר היו משלמים דמי חבר למועצה  ע"פ הערכה שהיו עושים חברי ועד אשר היו מתמנים  לשם כך והיו מודעים למצבו הכלכלי של הנישום. הכספים היו  קודש  לכסוי  תקציבה של  המועצה. >>

היו"ר  שכיהן בשנות  השלושים עד לפלישת צבא גרמניה - ורומניה היה מר שלמה דרימר וחבר מועצה נוסף שמעון שפלר היו בין הקורבנות הראשונים שנהרגו ביום הראשון לפלישה עם עוד 300 קורבנות שנרצחו בעיר.       >>

קהילת סטרוזינץ ניהלה רובה חיים מסורתיים-לאומיים והחזיקה יחד עם זאת בהשקפות ליברליות מודרניות. חלק גדול מבני הקהילה היו בעלי השכלה כללית רחבה עובדה אשר לא הפריעה להם להשתייך לעדה  ולקיים חיים יהודיים מסורתיים גאים.>>

לרשות הקהילה היו כ-10 בתי תפילה, חלק מהם לפי השתייכותם החסידית ואלה הם:>>

1.           בית התפילה של הרב איציאלה.>>

2.           בית התפילה של הוויז'ניצר – חסידי הרבי מוויז'ניץ.>>

3.           בית התפילה של הסדאגערער – חסידי הרבי מסדיגורה.>>

4 . בית התפילה של הראדעוויצר (שיל).>>

5.  בית התפילה של השניידערישה (שיל).                   >>

6 . בית התפילה תלמוד תורה.>>

7. בית התפילה של הנאדווערנר- חסידי הרבי  מנדווערנה.>>

8 . בית הכנסת הגדול ה- Tempel.>>

> >

ועוד מספר בתי תפילה. בעיר התגורר באופן קבוע רבי צעיר  משושלת רבני הנאדוורנר (נאדווֹרנה) שהתגורר בסביבת ביה"ח העירוני בקרבת  Panker Strasse. הרב שלום גינסבורג אשר שימש כרבה של סטרוזינץ  במשך שנים  רבות , הוגלה יחד עם כל בני ביתו, עשרה  במספר, ועם  שארית העדה לטרנסניסטריה, למחנה הריכוז בודי שם מת מרעב כי סירב לאכול טריפה.>>

בסטרוזינץ כיהן גם דיין. שמו היה אהרל'ה  דער דייען.  תלמיד חכם היה האיש, תמיד רכון על  ספרי התלמוד. מדי בפעם היו באים לשאול שאלות בענייני כשרות או בדיני תורה או ממון. שתי המשפחות (הרב והדיין) גרו  בדירות  שהקהילה העמידה לרשותם בקרבת ביה"כ  ברח'  Tempel Gasse. >>

ר' חיים לרנר הוגלה עם קהילת סטרוז'ינץ לטרנסניסטריה למחנה ברשאד ולפי עדותם של ניצולים נספה באותו ביה"כ בו שימש כחזן לפני הגיעו לסטרוז'ינץ בשנת 1905 לאחר המהפכה הרוסית הראשונה והפרוגרומים שהתרחשו ברוסיה. הקהילה החזיקה ומימנה חלקית בית מרחץ שהיה בשימוש בימים מסוימים לגברים ובימים אחרים לנשים לצרכים פולחניים והגיניים. כמו כן, היה בית מרחץ כללי מודרני שנבנה בזמנו של ראש העריה היהודי דר' איזידור כץ ששימש את כלל האוכלוסייה ולרוב את יהודי העיר.>>

בית העלמין בסטרוז'ינץ  הוקם בשנת 1870 עד אז היו קוברים את מתיהם בכפר הסמוך, על המצבה הראשונה העשויה מעץ אלון חרוטות בעברית המילים הבאות: "כאן נח במנוחה נכונה אלמוני  אשר מצאנוהו על אם הדרך".  >>

בסטרוז'ינץ הייתה קיימת גימנסיה ריאלית (יהודית) שנוסדה בשנת 1909 כמוסד חינוכי מוכר ע"י השלטונות האוסטרים ואח"כ הרומניים בה למדו בנים ובנות. הגימנסיה פעלה  וחינכה אלפי סטודנטים מבני ובנות העיר והסביבה וגם מערים אחרות. הגימנסיה התקיימה  עד שנות  השלושים המאוחרות  ונסגרה בגלל הקשיים שנערמו ע"י השלטונות בגין מדיניות ה"רומניזציה" והבעיות הכלכליות ששררו בשנות השלושים. אחת הסיבות העיקריות הייתה כאמור האנטישמיות שהלכה וגברה במערכת החינוך וכתוצאה מכך נאלצה ההנהלה לסיים את פעילותה. במקביל לגימנסיה היהודית הייתה קיימת גימנסיה ממלכתית בשם Liceul Regele Ferdinand I שבה למדו  תלמידים יהודים  במספרים מוגבלים, אבל כתלמידים מין  המניין.>>

הרבה ילדים מילדי העיר קבלו בגימנסיה הריאלית את השכלתם  ואת חינוכם ברוח יהודית ציונית. חלק קטן מהם ניצלו ועלו ארצה השתתפו בהקמת המדינה ונטלו חלק נכבד בכל שטחי החיים: הכלכליים, המשפטיים, התרבותיים והביטחוניים.>>

כמה משמות המחנכים הם: ד"ר אלמה מנצ'ר, פרופ' מ. יונגמן, פרופ' מ. לוקשפייזר, פרופ' נ.פוקס, פרופ' י.שרף ועוד רבים.>>

היה קיים גם בי"ס יהודי שנקרא "תלמוד תורה" אשר פעל תחת ניהולה של הקהילה אשר דאגה להקנות תורה לילדי ישראל. שכר הלימוד שולם ע"י הורי התלמידים.>>

זה היה בי"ס מודרני יהודי במלוא המובן עם כיתות לכל מקצוע, התלמידים היו עוברים מכיתה לכיתה ע"פ מקצוע שלמדו באותה שעה לפי לוח לימודים קבוע שנקבע בין מורי ביה"ס. המקצועות שלימדו הם:  תורה, רש"י ,נ"ך, גמרה לכתות מתקדמות ולתלמידים מוכשרים, כמו כן לימדו עברית שעתים ביום, דקדוק וכתיבה בהברה ספרדית כפי שאנו מדברים כיום. שמות המורים לעברית היו: קופשטיין והשני אורנשטיין אשר הקנו את  יסודות  השפה.>>

מובן כי היו חדרים ובתי לימוד נוספים אשר הקנו  תורה ודרך ארץ לילדי ישראל.>>

בסטרוז'נץ הייתה קיימת תנועה ציונית מאד חזקה ופעילה  מכל הזרמים  החל מ-בית"ר הימנית, הציונים הכלליים והנוער הציוני המרכזיות, המזרחי הדתית והשומר הצעיר השמאלית. כל תנועה עם הקן שלה, מנהיגיה המבוגרים ומדריכיה שיצאו מתוכם. הפעילות הייתה חינוכית להקניית מודעות ואידיאלים להגשמת הרעיון הציוני לעלות  ארצה  לבנותה  ולהבנות  בה. לצורך זה  היו מקימים בכל קיץ  מושבות  בחיק   הטבע, לשם באו חברים של כל תנועה ותנועה למפגשים מכל אזורי המדינה במטרה להכיר אחד את השני לשמוע הרצאות על ארץ ישראל, להתרגל לחיי צוותא ולהגשמת רעיון העלייה.>>

כמו כן, הוקם בשנות השלושים המאוחרות קן הכשרה בכפר בסביבת סטרוז'ינץ לשם הגיעו בחורים צעירים מתוך מטרה לקבלת הכשרה בעבודה חקלאית כחלוצים לעליה ארצה. כל שכתוב עד כה היה מעין הקדמה  וכרטיס  בקור  של  העיר, תושביה, אישיה  ומוסדותיה היהודיים.  הייתה זאת עיר ואם בישראל קהילה לתפארת וגאה שיהודיה הושפלו נבזזו ונרצחו ע"י שכניהם הגויים  וחיילי הכובשים הנאציים ועוזריהם, הוגלו ממקום מגוריהם ובמקומות לשם הוגלו נספו מרעב, מחלות, מקור ומתנאים תת אנושיים בהם אולצו לחיות ולמות! רק מעטים שבמעטים היה להם המזל לשרוד  וקומץ מהם החיים עוד מנסים כעת לאחר 62 שנה להעלות על הכתב הזוועות שקרו אז!>>

כדי להכניס את הקורא לאווירה יש להתחיל לסקור  ההתרחשות החשובה שהחלה עם  מתן האולטימאטום ע"י בריה"מ לרומניה ביום 26.06.1940 , התביעה הייתה כי רומניה חייבת לפנות את  בסרביה וצפון בוקובינה תוך 48 שעות ממתן האולטימאטום. הדבר בא כהפתעה גמורה לרומנים, אבל תחת לחצה  הכבד של גרמניה הנאצית להסכים  וללא תמיכה אחרת מצד ארצות אחרות אשר היו כבר במלחמה עם גרמניה, נכנעה רומניה לתביעה  והסיגה את צבאה ואת הממשל האזרחי ב-28.6.40 נסוגו חיילי רומניה אל מעבר לקווים  שנקבעו ע"פ הדרישה האולטימטיבית>>

> >

 .>>

האולטימאטום הפתאומי , הנסיגה החפוזה  והמבישה  פגעה קשות  בגאווה  הלאומית של הרומנים. הדבר הביא לידי התפרצויות זעם אלימות ורציחות כנגד האוכלוסייה היהודית   בכפרים ובדרכים בהם נתקלו ביהודים ובחיילים יהודיים אשר שרתו יחד אתם באותן היחידות. היו הרבה מקרים בהם הושלכו אזרחים וחיילים יהודיים מתוך קרנות רכבת נוסעות. הרבה מאוד יהודים מצאו את מותם  בלא אשם וללא עוול בכפם, כל זאת כנקמה ושנאה  מבלי שעמנו יהיה אשם במה שקרה.>>

במבט לאחור ניתן לומר כי הייתה זו רק הקדמה קלה לעומת מה שנועד לנו לעבור בעוד כשנה.>>

> >

ההשתלטות  הסובייטית  על  בסרביה  וצפון בוקובינה 1940-1941>>

השלטון הסובייטי התבסס בעיר ובכל האזור באופן  מהיר הודות לעזרתם של חלק קטן מבני המקום, אוקראינים וגם יהודים אוהדים ותיקים של המשטר הקומוניסטי והן ע"י הבאת פקידים ואנשי שלטון מתוך בריה"מ  עצמה. תוך זמן קצר הונהגו משטר, חוקים  ונהלים שהיו קיימים בבריה"מ. הראשונה הייתה האוכלוסייה היהודית להיפגע בצורה קשה משנויי המשטר כלכלית וסוציאלית. רוב היהודים היו סוחרים ובעלי מלאכה עצמאיים היה להם בתי חרושת חנויות ובתי מלאכה וכן בעלי המקצועות החופשיים, עו"ד רופאים רוקחים ועוד. לא חלפו שבועיים מאז בואם, ניתן צוו כי כל בעלי העסקים אין להם יותר הרשות והזכות להיכנס לעסקיהם וחנויותיהם כל תוכן העסק  מולאם ועובר להיות רכוש המדינה לטובת מעמד הפועלים דהיינו הפרולטריון. בעלי העסקים חויבו להתייצב בפני חנויותיהם ולמסור המפתחות לנציגי השלטון שהיו מלווים ע"י אנשי נ.ק.ו.ד. לצורך קיום הצו.>>

כך נשלו בפעם הראשונה את יהודי  העיר מכל רכושם העסקי וממקורות מחייתם  מבלי שיקבלו  כל תמורה  או איזה פצויי עבור רכושם  שצברו וחסכו בעמל רב במרוצת שנות חייהם וחיי קודמיהם.>>

לא  די  בכך הם  גם  סומנו  כאלמנט  עוין  למשטר, נצלנים  וטפילים!>>

על כך יש לומר "טרם רצחתם אבל כבר  ירשתם". בכדי  להשיג ת.ז. מבלי שיהיה בה ציון הסעיף 10 הקטלני היה צורך למצוא מהלכים אל אנשים קובעי גורלות בכדי להתקבל לאיזה עבודה במסגרת ההתארגנות  של קואופרטיבים  שנחשב כעבודה פרודוקטיבית, הדבר עזר לא להיות מסומן  באות קין בתעודת הזהות.>>

  >>

על התנועות הציוניות, הימניות והשמאליות כמו גם קבוצות הספורט שהיו מזוהות עם  תנועות  אלה  נאסרה כל פעילות והתחיל המעקב אחר מנהיגים ופעילים. הוכנו רשימות  של פעילים ציוניים ושל אנשים עם נטיות עוינות למשטר. כל זה, התאפשר הודות  למשתפי פעולה ומלשינים לא מעטים מבני עמינו שהכינו את רשימות העומדים להגליה.>>

ב-13.06.40 רק שבוע לפני פרוץ המלחמה, התדפקו על דלתות  בתי המגורשים באישון לילה אנשי  ה - נ .ק.ו.ד. בלווי עושי דברם המקומיים  וציוו עליהם  להיות מוכנים  תוך שעתיים  עם מעט מטלטלים  שיכלו לקחת עמם , על זקניהם  וטפם לצורך הגליה,  העבירו  אותם  אל תחנת  הרכבת בעיר והוכנסו לתוך קרנות משא שם הוחזקו 3 ימים עד שהשלימו את מלאכת האיסוף של כל המגורשים .המגורשים נשלחו לסיביר אל הבלתי נודע>>

עבורנו אלה שנותרו הסתובבנו מסביב לרכבת מבלי שניתן היה לעזור או להשפיע במשהו מחוץ להבאת מזון או דלי מים, הדבר היה מזעזע וברברי ובלתי אנושי, ונראה  כאסון נוראי !!>>

לא ידענו ולא חשנו את הצפון לנו בעוד שבועיים, בפרוץ המלחמה כל האסון שבא עלינו. הרבה מאתנו אמרו "הלוואי והיינו נשלחים לסיביר יתכן וחלק  היה ניצל". גם  שם התנאים  היו מחפירים  ובלתי אנושיים אלפי  גולים קיפחו  חייהם  בתנאים הקשים ביותר, חלקם הגדול נספו בערבות סיביר המושלגות והקפואות , מקום קבורתם לא ידועים פזורים בכל המרחב הסיבירי העצום והשומם!! זה החלק הראשון  מהטרגדיה  הגדולה והנוראה שפקדה את יהדות צפון בוקובינה וביניהם גם יהודיה של העיר סטורוזינץ. >>

מחבר:
נושא:
אייקון:
הודעה:

סמיילים
:) :D :O :P ;) :( :S :| :\'( :$ H :@ A 6 8-| :# :-* :^) <:o) |-) Y B { 8 * O sn pi au um co st mo 8o ^o) +o( *-) 8-) C N D Z } ^ U G W ~ & I S E ap ip li
 
 
 
הקליד/י את הקוד: